קשר עולמי בע"מ נ' נקש ואח'

החלטה

בפני בקשתם של המבקשים, מר נתן נקש ור.א.ן חברה למסחר בע"מ, כי אורה על ביטול צווי העיקול שהוטלו, לבקשת המשיבים, חברת קשר עולמי בע"מ ומר אלכס קידר, במעמד צד אחד, במסגרת תביעה כספית של הסך של 577,488 ₪, שהגישו האחרונים כנגד הראשונים ואשר הועברה לדיון בבוררות, בהסכמת הצדדים.

ביום 19/12/2010 התקיים בפני דיון בבקשת המבקשים, אשר נערך, בהתאם להוראותיה של תקנה 367(ו) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 כדיון "דה-נובו" בבקשת העיקול הזמני עצמה.

במסגרת הדיון נחקר המצהיר מטעם המשיבים, מר אייל קידר, על תצהירו ומטעם המבקשים נחקר מר נתן נקש, על תצהירו.

לאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה.

כאמור בתקנות 362 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי הרי שמספר תחנות בדיקה נורמטיביות ניצבות בדרכם של צווי העיקול:

1.קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

2.קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין.

3.מאזן הנוחות בין הצדדים או הנזק אשר ייגרם למבקש צווי העיקול לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתנו הצווים.

4.שאלת תום ליבו של מגיש הבקשה למתן צווי עיקול זמני.

5.השאלה האם מתן צווי העיקול צודק וראוי בנסיבות העניין.

6.שאלת מידתיות הפגיעה של צווי העיקול – כלומר, שהפגיעה אינה במידה העולה על הנדרש.

למרות ששיקולים אלה נזכרים באופן נפרד בתקנות, הרי שאין ספק כי הם חופפים במידת מה זה את זה ומשפיעים זה על זה – לדוג': פשיטא כי השאלה האם ראוי וצודק ליתן את הצו תושפע מתום ליבו (או חוסר תום ליבו) של מבקש הצו וכי מאזן הנוחות (או מאזן הנזקים) בין הצדדים משפיע על שאלת מידתיותה של הפגיעה.

בטרם אידרש לבחינת השיקולים השונים בעניינם של צווי העיקול הנידונים בפני, אתייחס לשאלת סמכותו של בית משפט זה להידרש לנושא, לאור העברת הסכסוך לבוררות.

יפים לעניין זה הדברים הבאים מתוך פסק דינו של כב' הש' זפט בהמרצת פתיחה 190/06 (ת"א) תיחכום ט.מ. טכנולוגיה משרדית בע"מ נ' אור עוז בע"מ (פורסם בפדאו"ר):

"לפי הוראות סעיף 13 לחוק הבוררות, המצוי אף הוא בפרק ד' לחוק הבוררות, הוסמך הבורר להזמין עדים למתן עדות או להמצאת מסמכים ולפסוק להם את שכרם. סמכות זו הוקנתה לבורר במקביל לסמכויות העזר שהוקנו לבית-משפט כאמור בסעיף16(א)(1) לחוק. מכאן שבמקום שבו מצא המחוקק לנכון להעניק לבורר סמכות עזר מקבילה לזו של בית-המשפט בעניינים המתעוררים במהלך הבוררות, ציין זאת במפורש, ובמקום שלא עשה כן, אין אלא להסיק שלא התכוון ליתן לבורר סמכות עזר מקבילה לזו של בית-המשפט.

ועוד. לפי הוראות סעיף 16(ב) לחוק הבוררות רשאי אף הבורר להגיש בקשה למתן סעד שלפי סעיף 16(א) לחוק. אילו הוסמך הבורר ליתן סעד כאמור בסעיפים 16(א)(2)- 16(א)(5), לא היה צורך לכלול אותו ברשימת הרשאים להגיש בקשה לפי סעיפים אלה.

גם מבחינה מעשית נראה שאין תועלת ממשית במתן סמכות לבורר ליתן סעד זמני במהלך הבוררות. אכיפת החלטת בורר מחייבת, בדרך-כלל, אישור בית-משפט בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק הבוררות. ממילא, אין במתן החלטה ליתן סעד זמני על-ידי בורר כדי לספק את הצורך המיידי במתן סעד זמני.

לפיכך, נראה לי שבמצב החוקי הקיים אין לבורר סמכות ליתן סעד זמני במהלך הבוררות וככל שנדרש סעד כזה על המעוניין לפנות לבית-המשפט."

(ההדגשה שלי – י.ב.).